| מֵעֵבֶר לספורט | קודם א.נשים | אחר כך ספורטאיות וספורטאים |

{מאת: ארבל גל}

מזה מאות שנים עולם הבלט הקלאסי מתאפיין במסורת שמרנית ונוקשה, הנשענת על משמעת קפדנית, שגרה אינטנסיבית ודרישה לסטנדרטים טכניים מחמירים, מתוך מטרה לשמר שלמות, אסתטיות ודיוק ביצועי (Lindblom, 2020) . בנוסף להצגת שלמות גופנית, רקדני הבלט מתבקשים  להצליח להעביר באמצעות כוריאוגרפיה  את המחזה בצורה מדויקת. הרקדנים נדרשים לעמוד במשמעת קפדנית, להשקיע שעות רבות באימונים אינטנסיביים ולשמור על מבנה גוף מסוים, גמישות גבוהה, כוח שרירי ושליטה מדויקת בתנועות. נדרשת מהם התמדה, כוח רצון, עמידה בלחץ ומשמעת עצמית גבוהה – היבטים אשר הפכו את קהילת הבלט למצומצמת, מוגבלת ובלעדית (del Río Carral et al., 2024). אולם, הדרישה לביצוע מדויק ומוגדר מראש עשויה להוביל לתחושת "כליאה בסד", דבר שמונע ומקשה על הבעה חופשית, אותנטית ואינדיבידואלית, ואף להוביל לתחושת ניכור או זרות מהעצמי (Kim, 2013).

בעוד שבבלט הקלאסי, שולטת נוקשות, תנועה מאפשרת ביטוי אינדיבידואלי, לרקדן אפשרות לביטוי עצמי ייחודי והבאת סגנונו האישי והווייתו דרך חקירה עצמית וחיבור אותנטי עמוק לגוף, ולנפש. חיבור אותנטי אמיתי (באמצעות רגשות, מחשבות וחוויות אישיות) עשוי להתבטא באמצעות הריקוד ולאפשר לרקדן לבטא את עצמו, ולקהל להתחבר לחוויה האסתטית של הריקוד (Kim, 2013).

המתח בין רצון לדיוק הכוריאוגרפיה, לבין היכולת לתנועה רגשית ופיזית חופשיה מבטא את אתגר הביטוי העצמי בריקוד. ניתן לראות זאת בתפקידים אייקונים כמו באגם הברבורים מאת פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי. דמות הברבור(הנסיכה שקללת הקוסם הרשע הפכה אותה לברבור) אינה טבעית ואנושית, ומצריכה מהרקדנית לאמץ תנועות ומימיקות אשר נועדו לבטא את אופיו העל-טבעי של הברבור, דבר המחייב אימון ממושך וטכניקה מושלמת, במטרה ליצור ייצוג אמין ככל האפשר (Kassing, 2007), אשר עולה בקנה אחד עם ציפיות הקהל בנוגע להתנהגות ומראה הדמות.

הבלט בעידן המודרני
מסוף המאה ה-19, החלו רקדנים לאבד מעט עניין בסגנון הבלט המסורתי בשל התפיסה כי אין בו מקום לביטוי אישי וחופשי, ומתפיסתו כסגנון טכני המזניח את המרכיב הרגשי המובע באומנויות אחרות (Gómez-Guzmán, 2017). מכאן – עולם הבלט עובר שינוי משמעותי ביחס לעברו. כיום, עולם הבלט העכשווי מתאפיין בין היתר בגמישות, פתיחות לחדשנות. להקות בלט רבות ברחבי העולם, משלבות בדרך כלל מחול קלאסי מסורתי עם מחול מודרני/ניאו-קלאסי, ורקדנים נקראים לעיתים קרובות לקחת חלק בשיתוף פעולה בכוריאוגרפיות חדשות, כאשר כוריאוגרפים בוחרים את הרקדנים ליצירותיהם בהתבסס על ייחודיותם, כישורי התנועה שלהם והיכולת להחיות את החזון האמנותי של היצירה (Gavis & Stevens, 2020) .

כאמור, כיום הרקדנים מצופים לא רק להצטיין טכנית, אלא גם לתרום באופן יצירתי לתהליך יצירת המחול, להביע רגשות ולתת אינטרפרטציה אישית לתנועתם (Salosaari, 2001) למטרות מהותיות עבור רוב הכוריאוגרפים (Clements & Nordin-Bates, 2022). שילוב של טכניקה גבוהה וביטוי אישי, מציב את הרקדנים במרכז היצירה ומאפשר להם להציג לא רק את כישוריהם הטכניים, אלא גם את קולם הייחודי וליצור חיבור רגשי עמוק יותר עם הקהל.

 " אני לעיתים מציירת בדמיוני תנועות שונות שמאפשרות לבטא קשת של רגשות כיוון שהנשמה חייבת להיות בכל תנועה שאני עושה. זו משימה קשה מאד לבטא רגש בלי מילים, רק בתנועות והבעות פנים " (הפרימה בלרינה, אוליאנה לופטקינה ;Yudilovich, 2016)

כרקדנית מקצועית לשעבר, כאשר ניתנה לי האפשרות להתמקד בביטוי עצמי דרך התנועה, הרגשתי קרבה אמיתית יותר לגופי ולתחושותיי. המשמעות הייתה שלא הרגשתי שאני "רק מבצעת תרגילים טכניים", אלא שהריקוד הפך לכלי שבו אני יכולה להבין, להרגיש ולהביע את מה שאני באמת חווה. למורים בתחום אפשרות וואחריות לאמץ גישה חינוכית מאוזנת, המשלבת בין דיוק, קפדנות ושמירה על המסורת לבין גמישות ומתן מקום לביטוי אישי אשר חיוני להתפתחותם המקצועית ולהגשמתם העצמית (Lambrinos, 2019).

מקורות:

יודילוביץ', מ' (26 בינואר, 2016). "רקדן חייב לאמן את הגוף, וגם את הנפש". Ynet. https://www.ynet.co.il/article/4758000

Clements, L., & Nordin-Bates, S. M. (2022). Inspired or inhibited? Choreographers’ views on how classical ballet training shaped their creativity. Journal of Dance Education, 22(1), 1-12.

del Río Carral, M., LaMarre, A., & Gemignani, M. (2024). “My job is to keep my body healthy”: biopedagogies, beauty and institutional greed in professional ballet. Psychology & Health, 39(11), 1617-1634.

Gómez-Guzmán, V. (2017). Ballet and dance/movement therapy: Integrating structure and expression.

Kassing, G. (2007). History of dance: an interactive arts approach. Human Kinetics.

Kim, N. (2013). How are Modern Dance Choreographers Educated? (Doctoral dissertation.

Lambrinos, E. (2019). Building Ballet: developing dance and dancers in ballet (Doctoral dissertation).

Lindblom, E. (2020). Rethinking classical ballet pedagogy: Examining advancements that integrate a modern approach.

Salosaari, P. (2000). Multiple embodiments in classical ballet: Educating the dancer as an agent of change in the cultural evolution of ballet.