| מֵעֵבֶר לספורט | קודם א.נשים | אחר כך ספורטאיות וספורטאים |

{מאת: אוריה אהרון}

מייקל פלפס וסימון ביילס הם כמה מהדוגמאות הבולטות ביותר להצלחה חסרת תקדים בעולם הספורט. שניהם הפכו לאגדות בזכות עבודתם הבלתי מתפשרת, אך שניהם חוו גם משברים נפשיים אשר ייתכן וקשורים לזהות ספורטיבית צרה. זהות ספורטיבית צרה (Narrow Athletic Identity) היא מצב שבו זהותו העצמית של האדם מתבססת במידה מופרזת או כמעט בלעדית על תפקידו כספורטאי. פלפס, השחיין המעוטר ביותר בהיסטוריה האולימפית, אמר שהוא הרגיש אבוד לאחר שפרש, ללא מושג מי הוא מחוץ לבריכה. ביילס, שהתאמנה עם ציפיות בלתי אפשריות לאורך חייה, הבינה בשיא הקריירה שהיא חייבת להפסיק – לא פיזית, אלא נפשית.

זהות ספורטיבית צרה: יתרון או סיכון?

אין ספק שזהות ספורטיבית חזקה הינה מפתח להצלחה. פלפס התאמן מגיל צעיר במשמעת יוצאת דופן, ולוח האימונים לא הותיר מקום לשום דבר אחר. הוא ידע בדיוק מי הוא – שחיין, מתחרה, מנצח. כבר בגיל 10, ביילס נחשבה לכישרון נדיר ואימצה את זהותה כמתעמלת ברמה הגבוהה ביותר. עבורם, ספורט לא היה רק ​​מקצוע – זה היה מי שהם היו. אבל כשהצלחה היא הדבר היחיד שמגדיר אותך, כל כישלון הופך למשבר זהות. לדבריו של פלפס -אחרי הפרישה הוא לא ידע איך להתמודד עם החיים ונקלע לדיכאון עמוק. ביילס, עצרה באולימפיאדת טוקיו 2021 ואמרה: "הבנתי שאני עושה את זה בשביל אחרים, לא בשביל עצמי" המודעות הזו הובילה אותה לקבל החלטה אמיצה – לשים את בריאותה הנפשית לפני ציפיות העולם.

למה כל כך קשה למצוא איזון?

בתרבות התחרותית בספורט לעיתים נראה שכל מה שחשוב הוא כמה מהר אתה רץ, כמה גבוה אתה קופץ ובכמה מדליות אתה זוכה, ואז קשה לראות את עצמך באופן מלא מעבר לזה. ספורטאים צעירים משקיעים את כל חייהם בבניית זהות אחת, כמעט ללא הזדמנויות לפתח חלקים אחרים בעצמם. מערכת המקדשת הישגים ואינה מלמדת כיצד להתמודד עם החיים מחוץ לספורט משאירה את הספורטאים חשופים לריק לאחר סיום הדרך. בנוסף ללחץ הפנימי להצליח, הסביבה מפעילה לחצים על הספורטאי. מאמנים, הורים, תקשורת – כולם רוצים הצלחה. כאשר ספורטאים מחליטים לקחת צעד אחורה, הם נתפסים כלא עומדים בציפיות.

בניית זהות רחבה יותר

 הפתרון הוא ליצור איזון. ספורטאים מצליחים באמת הם אלה שמבינים שהקריירה שלהם, לא משנה כמה היא מפוארת, היא רק חלק ממי שהם. למשל, לברון ג'יימס הוא לא רק שחקן כדורסל – הוא גם יזם, פילנתרופ ומנהיג שינוי חברתי. השקעותיו בתחומים אחרים הפכו אותו לדמות חזקה ומשפיעה גם מחוץ להם (Torregrosa et al., 2004). זאת רק דוגמה כיצד משמעות ועיסוק רחב יותר מהספורט לאורך הקריירה יכול לספק משמעות, איזון, פרספקטיבה ולשרת זהות רחבה יותר. הצלחה אמיתית היא לא רק שיאים ומדליות, אלא גם על היכולת שלך כספורטאי/ת להגדיר את עצמך מחוץ לספורט. השאלה שכל ספורטאי צריך לשאול את עצמו היא: אם הקריירה שלי תסתיים מחר – מי אני מעבר להישגים שלי? ככל שהתשובה תהיה רחבה יותר, משמע הזהות רחבה יותר, כך יהיה יותר בריא וקל יותר להתמודד במהלך הקריירה ובסיומה.

איזון יכול לנבוע מהספורטאים, אך גם לסביבה התחרותית יש אחריות. מועדונים וקבוצות צריכים לספק לספורטאים תמיכה פסיכולוגית כחלק בלתי נפרד מהאימונים. לדוגמה, מנצ'סטר יונייטד שילבה צוותי פסיכולוגיה עם מאמני כושר, מתוך הבנה שהבריאות הנפשית של השחקנים חשובה לא פחות כושר גופני (Petitpas & Danish, 1995). בנוסף, קיים צורך בהכשרה מקצועית המכינה את הספורטאים לחיים לאחר הפרישה – בדיוק כפי שהוועד האולימפי הבינ"ל כבר החל ביישום תוכניות תמיכה לספורטאים לאחר הפרישה (Wylleman & Lavallee, 2004).

מקורות:

Brewer, B. W., Van Raalte, J. L., & Linder, D. E. (1993). Athletic identity: Hercules' muscles or Achilles heel? International Journal of Sport Psychology, 24(2), 237-254.

Gustafsson, H., Hassmén, P., Kenttä, G., & Johansson, M. (2008). A qualitative analysis of burnout in elite Swedish athletes. Psychology of Sport and Exercise, 9(6), 800-816.

Horton, R. S., & Mack, D. E. (2000). Athletic identity in marathon runners: Functional focus or dysfunctional commitment? Journal of Sport Behavior, 23(2), 101-119.

Lavallee, D., & Robinson, H. K. (2007). In pursuit of an identity: A qualitative exploration of retirement from women's artistic gymnastics. Psychology of Sport and Exercise, 8(1), 119-141.

Lally, P. (2007). Identity and athletic retirement: A prospective study. Psychology of Sport and Exercise, 8(1), 85-99.

Martin, L. J., Fogarty, G. J., & Albion, M. J. (2014). Changes in athletic identity and life satisfaction of elite athletes as a function of retirement status. Journal of Applied Sport Psychology, 26(1), 96-112. https://doi.org/10.1080/10413200.2013.798371.