| מֵעֵבֶר לספורט | קודם א.נשים | אחר כך ספורטאיות וספורטאים |

{מאת: מיה קסלר}

התמודדויות נפשיות

בריאות נפשית הינה חלק אינטגרלי מבריאות כללית וניתן להגדירה כהיעדר מחלה או כמצב של האורגניזם המאפשר לו איזון וביצוע מלא בכלל תפקודיו (Bhugra, 2013). לפי ארגון הבריאות העולמי (WHO) בריאות נפשית היא חלק חשוב בהשגת מטרות של התפתחות גלובלית, בעוד שהפרעה בבריאות הנפשית כוללת פגיעה משמעותית בחשיבה, בוויסות הרגשי או בהתנהגות. נכון ל-2022, 1 מתוך 8 אנשים בעולם מתמודד עם הפרעה נפשית כאשר דיכאון והפרעות חרדה הן הנפוצות ביותר, שכיחות הדיכאון באוכלוסייה כיום מוערך בכ-5% וידוע כי הוא אף עלול להגביר את הסיכון למחלות פיזיות, בייחוד מחלות ארוכות טווח כמו סכרת.

המצב בעולם הספורט

ישנן עדויות רבות על כך שספורטאיות סובלות מהפרעות נפשיות כמו חרדה ודיכאון אשר משפיעות על הביצוע ומצבן המנטאלי (2018,Schinke). לדוגמא, ספורטאיות הסובלות מדיכאון עשויות להפגין סממנים של ביצוע ירוד באימונים ותחרויות, אי-הנאה מהתחרות, אימון יתר, ואף שימוש באלכוהול וסמים (2013,Baron).

לא ניתן להפריד בריאות נפשית מבריאות גופנית, לדוגמא, ידוע כי הפרעות נפשיות מגבירות את הסיכון לפציעה גופנית ומעכבות את זמן ההחלמה שלאחר מכן (2019,Reardon).

ההערכה היא שכמעט 35% הספורטאיות המקצועניות חוות קושי נפשי כמו חרדה, דיכאון או הפרעות אחרות. זוהי רק הערכה, כיוון שתרבות הספורט מקדמת קשיחות וחוסן מנטלי ולכן קיימת הסתרה וקשה לעמוד על ההיקף המדויק של קשיים נפשיים בקרב ספורטאיות (Uphill,2016).

ספורטאיות מקצועניות מתמודדות עם גורמי לחץ נוספים על חיי היום יום, אשר יכולים להוביל לדיכאון כגון: דרישות אינטנסיביות לתוצאות מידיות, לחץ חברתי ומנטאלי מוגבר, אשר מעלים את הסיכון לחוות קושי נפשי (2011,Markser).

הסטיגמה

במשך זמן רב הייתה קיימת ההנחה שרק ספורטאיות חזקות רגשית ונפשית יכולות להצליח ולהתחרות ברמות הגבוהות, דבר הגרם להפחתת המודעות בנושא ההפרעות הנפשיות בעולם הספורט, וכפועל יוצא הציב מחסומים לספורטאיות בפניה לעזרה בשל התמודדויות נפשיות.

ספורטאיות מקצועיות פתוחות יותר לקיים שיח על קשיים נפשיים, אולם, עדיין קיימת סטיגמה לגבי פניה לעזרה והכרה בבעיה נפשית, בעיקר בקרב ספורטאיות מקצועניות שמוצגות במדיה והרשתות החברתיות כחזקות ועוצמתיות (Lebrun,2018), מכיוון  שבסביבה הספורטיבית הספורטאיות אינן מעוניינות להיראות חלשות או פגיעות (Gulliver,2012). ולכן ספורטאיות עלולות להימנע מקריאה לעזרה,  בשל הסטיגמה של הבושה והמבוכה הקשורים בהתמודדויות הנפשיות.

גורם מכריע נוסף אשר משפיע על הקושי בפניה לעזרה אצל ספורטאיות מקצועניות הוא קהל המעריצות ,הסביבה החיצונית. במחקר שנעשה, תגובת המעריצות לחשיפות של הכדורסלנים בNBA, כמו קווין לאב, לגבי ההתמודדות הנפשית שלהם הייתה חיובית ומעודדת מאוד באופן שיוצר סביבה נורמטיבית בה פניה לעזרה מתורגמת לקבלה במקום דחיה (2020 ,Parrott).

פניה לטיפול

פניה לעזרה היא תהליך, שבתחילתו הכרה בקושי או בבעיה, זיהוי הגישה למקורות שיכולים לסייע, ולבסוף המוכנות לבקש את העזרה הנדרשת.

הסביבה המקצועית של הספורטאיות (כמו הקבוצה, הארגון, המאמנת) תופסת חלק גדול בחייהן ועל כן היא יכולה להגביר את חשיבות היחס לבריאות הנפשית ואת הפתיחות לפנות לעזרה (2022 ,Habeeb).

יש להדגיש כי קושי נפשי הינו דבר נורמלי ואינו עדות לחוסר יכולת או חולשה. כאשר בעיות נפשיות אינן זוכות לטיפול ומוזנחות, הן עשויות להוביל לבעיות חמורות יותר בבריאות הנפשית ולפגוע בתפקוד בחיי היומיום, ומכאן להשליך על הביצוע הספורטיבי (Gulliver,2012).

ארגוני ספורט צריכים להכיר בעובדה שבריאות הנפשית היא הבסיס למערכת ספורט תקינה ולתפקוד יעיל של הספורטאיות (2020, Henriksen). לכן באחריותם לקדם תרבות בה ניתן לפנות לעזרה (2022,Habeeb), באמצעות הענקת בטחון וידע בנושא קשיים נפשיים, חשיבות הטיפול והקשרו לביצוע, ונרמול הנושא הנפשי שכרגע עדיין נחווה כטאבו.