| מֵעֵבֶר לספורט | קודם א.נשים | אחר כך ספורטאיות וספורטאים |

{מאת: יעל קופרשטיין}

פציעות ספורט הן דבר שכיח בפעילות גופנית ובספורט, מכשול שרוב הספורטאיות והספורטאים נאלצים להתמודד איתו. בשנים האחרונות, מספר פציעות הספורט גדל באופן דרמטי בכלל הקטגוריות וסוגיו השונים, עקב הגידול בתחרותיות והרחבת עומס האימונים בספורט המקצועני.

במהלך הקריירה, ספורטאיות וספורטאים מקצוענים מבלים אלפי שעות באימונים. למרות זאת, או בעקבות זאת, יש להם סיכון  גבוה יותר לפציעה מאשר למתאמנים רגילים. לדוגמה, בגלישת רוח ישנה הסתברות של 0.22 פציעות בכל 1000 שעות תרגול בקרב מתאמנים חובבים, אך נתונים אלו עולים עד ל-13 פציעות כל 1000 שעות בקרב מתאמנים מקצועיים (Perez-Turpin et al., 2012). בקרב  כ-75% מהמתעמלות המקצועניות מתרחשת פציעה כלשהי בכל עונה וכ-75% מהכדורגלניות והכדורגלנים סובלים מפציעות בכל עונה (Vitale, 2011).

באופן מסורתי, פציעת ספורט מובנת כנזק גופני שנגרם במהלך השתתפות בפעילות ספורטיבית. פרספקטיבה זו מובילה לרעיון של הספורטאי כמכונה המורכבת מקבוצה של חלקים שמתקלקלים וחייבים לתקן אותם. למעשה, התייחסות מסוג זה לפציעה זנחה את החוויה הפסיכולוגית של הספורטאי/ת, שמה דגש על התבוננות בספורטאי/ת כמכלול איברים שאמור לתפקד ותו לא, ללא ייחוס לחווייתו האישית. יתר על כן, פרספקטיבה כזו בדרך כלל לא מצליחה לקחת בחשבון את הספורטאים/יות שסובלים מפציעת הספורט ופעילים בתהליך, הן בשלב שלפני הפציעה, תוך ביצוע (או השמטת) פעולות שעלולות להוביל לפציעה, והן בשלב השיקום (Almeida at el., 2014).

איך הפציעה משפיעה על הספורטאי/ת?

חלק מהפציעות הן קטנות ואין להן השפעה מקצועית או אישית משמעותית, אך לעיתים פציעה שנחשבת קטנה, תשפיע על המצב המנטלי מעבר להשפעתה הפיזית. פציעות יכולות להיתפס באופן טראומתי ע"י הספורטאים והספורטאיות, עלולות לסיים קריירה ולהשפיע על איכות החיים של הספורטאים/יות לטווח הארוך באופן חמור.  

 ישנם ספורטאיות/ים הרואים בפציעה סוג של מנוחה והתאוששות מהשגרה המכבידה של חיים תחרותיים, וישנם ספורטאיות/ים הרואים בפציעה תירוץ מקובל לפרוש מספורט בצורה מכובדת. במצבים בהם הספורטאי/ת פצועים, הפציעה עצמה הופכת למצב מלחיץ, המשפיע על תגובות רגשיות, קוגניטיביות והתנהגותיות (Wiese-Bjomstal, 2010). 5% עד 24% מהספורטאיות/ים חווים רמות קליניות של מצוקה פסיכולוגית לאחר פציעה.

ההשלכות הפסיכולוגיות של פציעה כוללות ירידה בתחושת המסוגלות, עלייה בתחושת מתח, קיבעון פחד להיפצע מחדש, תחושת אובדן, רגשות שליליים והפרעות אחרות במצב הרוח. ספורטאיות/ים בעלי ביצועים גבוהים ובעלי זהות אתלטית חזקה יותר, חווים תחושת אובדן זהות גדולה יותר עקב פציעה, וכתוצאה מכך פגיעה משמעותית יותר במצב רוחם. עם זאת, לספורטאיות/ים אלה עשויה להיות גם תגובה טובה יותר לפציעה, כנראה בגלל שיש להם יותר משאבים פסיכולוגיים להתמודד עם המצב .(Rees at el., 2010) במהלך תהליך השיקום, ספורטאיות/ים עשויים להפיק תועלת מתמיכה של גורמים חברתיים רלוונטיים ומהתערבות פסיכולוגית.

אז מה ניתן לעשות עם התחושות האלה?

1. הבנה טובה יותר של הפציעה יכולה להשפיע על היענות לטיפול, וגם על יכולת ההתמודדות של הספורטאיות/ים והתאוששות מפציעה(Arvinen-Barrow & Walker,2013) .
2. שימוש בהתערבויות פסיכולוגיות יכול להיות מועיל: בהפחתת הרגישות לפציעות בקרב ספורטאיות/ים,  בהקלה על התאוששות מפציעות ,סיפוק תחושת שליטה על תהליך השיקום ובהמשך הגברת המוטיבציה והדבקות בשיקום, וכן הגברת התקשורת בין הספורטאי לאיש המקצוע הרפואי שעובד עם הספורטאי/ת .כל אלו יכולים להקל על הבנה טובה יותר של ספורטאיות/ים לגבי הפציעה, תהליך  השיקום ותוצאותיו.
3. טיפול ממוקד על ידי אנשי מקצוע בעלי ניסיון יוכל להקל על התחושות הרגשיות הנלוות לפציעה וכן לשפר, לעתים, את ההיענות לתהליך השיקום הרפואי המורכב.
4. קביעת תהליך חזרה ברור שיהיה מוסכם על הספורטאי/ת, הצוות הרפואי והמקצועי. כך הספורטאי/ת יחושו פחות חרדה וציפיות עצמיות ולא ישוו את הביצוע שלהם ליכולת טרם הפציעה. במקרים רבים ספורטאיות/ים מרגישים צורך לחזור אל יכולתם הקודמת והלחץ העצמי מעלה את הסיכון לפציעה מחודשת.
5. מעטפת מקצועית תומכת באמצעות ארגונים מקצועיים (כגון :ארגון-השחקנים והאגודות) הדואגות לרווחתו הנפשית של השחקן בזמן השיקום, לשקט מערכתי ולצרכים הכלכליים והרפואיים שלו. Samuel at el., 2015)).

מקורות:

GIAMPAOLO SANTI  , LUCA PIETRANTONI, 2013, Psychology of sport injury rehabilitation: a review of models and interventions, Journal of Human Sport and Exercise, vol. 8, núm. 4, octubre-diciembre , pp. 1029-1044.

Monna Arvinen-Barrow and Natalie Walker, 2013, THE PSYCHOLOGY OF SPORT INJURY AND REHABILITATION, Routledge.

O’Connor, E., Heil, J., Harmer, P. & Zimmerman, I. (2005). Injury. In J. Taylor, & G. Wilson (Eds.), Applying sport psychology (pp. 187-206). Champaign, IL: Human Kinetics.

Pedro L. Almeida, Aurelio Olmedilla, Víctor J. Rubio and Pere Palou, 2014, Psychology in the realm of sport injury: What it is all about, Revista de Psicología del Deporte, Vol. 23, núm. 2, pp 395-400.

Pérez-Turpin, J.A., Cortell-Tormo, J.M., Suárez-Llorca, C., Chinchilla-Mira, J.J., Cejuela-Anta, R. & Andreu-Cabrera, E. (2012a). Lesiones en windsurfistas de élite masculinos. Revista Internacional de Medicina y Ciencias de la Actividad Física y el Deporte, 12(45), pp.83-92

Rees, T., Mitchell, I., Evans, L. & Hardy, L. (2010). Stressors, social support and psychological responses to sport injury in high- and low-performance standard participants. Psychology of Sport and Exercise, 11, pp.505-512

Samuel, R. D., Tenenbaum, G., Mangel, E., Virshuvski, R., Chen, T., & Badir, A. (2015). Athletes’ experiences of severe injuries as a career-change event. Journal of Sport Psychology in Action, 6(2), 99-120.

Vitale, F. (2011). Recupero e prevenzione dell’infortunio sportivo: una ricerca sul contributo della pratica mentale (imagery). Giornale Italiano di Psicologia dello Sport, 10, pp.42-47.

Wiese-Bjomstal, D. M. (2010). Psychology and socioculture affect injury risk, response, and recovery in high-intensity athletes: a consensus statement. Scandinavian Journal o f Medicine and Sciences in Sport, 20(Supp. 2), 103-111