{מאת: אסף בר נתן}
נדיה קומנצ'י, המתעמלת האגדית, זוכת 9 מדליות אולימפיות, סבלה מהפרעות אכילה קשות במהלך הקריירה הזוהרת אותה טיפחה. למרות המיתוס הקיים, הפרעות אכילה אינן נפוצות אך ורק בענפים האסתטיים, אשר השיח סביבם כבר שנים סובב סביב קשיחות ורזון יתר. בואו נדבר לשם שינוי על עוד ענפי ספורט, לדוגמה החותר הגרמני האולימפי, באהנה ראבה (Bahne Rabe), אשר אושפז בבית חולים במצב אנוש עקב תת- תזונה, ונפטר מאנורקסיה. שופט הרוגבי הוולשי, נייג'ל אוונס (Nigel Owens), אשר מתמודד עם בולימיה נרבוזה מגיל 18, או הטריאתלטית ואשת הברזל כריסי ולינגטון ( Chrissie Wellington), אשר התמודדה עם אנורקסיה ובולימיה. מטרת פוסט זה הינה להעלות את המודעות המערכתית בארגוני ספורט ומועדונים להפרעות אכילה, ולשכיחותן הרבה בקרב כלל אוכלוסיית הספורטאים והספורטאיות.

הפרעות אכילה, בקצרה:
- קבוצת אבחנות המתבטאת בעיסוק מוגזם באכילה ומשקל, לצד דפוסי אכילה בעייתיים, אשר מובילים לסבל רב, מצוקה נפשית, ולפגיעה משמעותית בתפקוד. מבחינה חווייתית, הפרעות אכילה מלוות לרב במחשבות טורדניות בנושא אוכל, חרדה, דיכאון, תחושת חוסר ערך, חווית חוסר הצלחה והיעדר שליטה. לכך מתלווה הערכה עצמית נמוכה, אשמה מייסרת, בושה והסתרה רבה. לכן, לעיתים יחלוף זמן, עד שניתן יהיה לזהות כי התפתחה הפרעת אכילה.
- בין הפרעות האכילה נמנות : אנורקסיה נרבוזה (מאופיינת בדימוי גוף מעוות ודיאטה מוגזמת, אשר מובילים למשקל גוף נמוך מאוד ואף למוות ישיר), בולימיה נרבוזה (אובדן שליטה על האכילה וצריכת כמויות גדולות של מזון, אשר מלוות בניסיונות להורדת משקל באמצעות צום, הקאות, וכד'), הפרעת אכילה כפייתית (אפיזודות חוזרות של אכילת כמויות עצומות של מזון).
- בנוסף, הפרעות אכילה אחרות (לא מוגדרות) אינן עונות לקריטריונים בסעיף הקודם, ומתבטאות בצורות שונות, בעלות שכיחות גבוהה יותר מאשר אנורקסיה ובולימיה גם יחד!
- הפרעות אכילה עשויות לכלול תנודתיות במשקל, עייפות, אל ווסת בקרב נשים (הפסקת המחזור החודשי), אוסטיאופורוזיס (אובדן צפיפות עצם) ועוד. (Joy et al., 2016).
- הפרעות אכילה נובעות משילוב בין גורמים פסיכולוגיים, בין אישיים וחברתיים, ונפוצות בקרב כלל האוכלוסייה.
מיתוס : הפרעות אכילה נפוצות רק בקרב ענפי ספורט אסתטיים- זהו שלא.
האם באמת אוכלוסיית הספורטאי.ות בענפים האסתטיים הינה האוכלוסייה בעלת הסיכון הגבוה ביותר להפרעות אכילה?
במחקר רחב היקף (Giel et al., 2016) שבחן הרגלי אכילה בקרב 1138 מתבגרים ומתבגרות מגרמניה, ב-51 ענפי ספורט אולימפיים, נמצאו נתונים מדאיגים:
- 20% מהספורטאיות והספורטאים נמצאו כסובלים מהפרעות אכילה.
- 2. 86% מהנבדקים שנמצאו כבעלי הפרעות אכילה ענו בחיוב לשאלה "האם היית אומר שאוכל שולט בחייך?".
- 3. 78% מהספורטאיות והספורטאים המתחרים בענפי ספורט עם קטגוריות משקל (היאבקות, ג'ודו, הרמת משקולות), דיווחו שהם משתמשים בהתנהגות מוכוונת ירידה במשקל (לדוג': התייבשות אקטיבית, סאונה וחליפות זיעה). זאת לעומת 4.4% בלבד בקרב הספורט האסתטי (כגון התעמלות אומנותית, שחייה אמנותית, החלקה אומנותית).
- המחקר מצא נתונים דומים לגבי קיומן של הפרעות אכילה בענפי ספורט עם קטגוריות משקל (כ-29%), בענפי הכוח (כ-28%) ובענפים האסתטיים (26%).
אם כן, המיתוס אינו נכון. במידה ונתמקד בספורט האסתטי בלבד כענף ספורט בסיכון, נכשל באחריות, בהכרה ובטיפול עבור סוגי ספורט אחרים.
מודעות מערכתית
כיום, אגודות הספורט העולמיות, אט – אט מפנימות, כי יש להעלות את המודעות לנושא, וכי הטיפול הינו חלק מאחריותם. בשנת 2020 באוסטרליה, הידועה כמובילה בתחום הפסיכולוגיה של הספורט ורווחת הספורטאי.ת, המכון האוסטרלי לספורט (AIS), והמכון להפרעות אכילה לאומיות (NEDC), פרסמו הצהרת עמדה משותפת בנושא הפרעות אכילה בקרב ספורטאים (Wells et al., 2020). מטרת הצהרה זו, הייתה קריאה מיידית לפעולה לכל העוסקים בספורט, על מנת להעלות את המודעות לגודל התופעה. עיקרי הדו"ח הם:
- הפרעות אכילה קיימות בשכיחות גבוהה יותר אצל ספורטאים מאשר האוכלוסייה הכללית.
- ספורטאיות סובלות מהפרעה זו יותר מאשר ספורטאים.
- בספורט אסתטי, או תלוי משקל, הסיכון גבוה יותר להתפתחותן של הפרעות אכילה.
- בראייה המערכתית, יש להקים תוכנית חינוכית המדגישה את החשיבות של מעורבות מאמנים, בהכרה ובניהול של הפרעות אכילה בקרב ספורטאים וספורטאיות (חינוך ומניעה, זיהוי מוקדם, ובענפים מסוימים – שינויים ברגולציה).
ומה מצבנו בארץ? ב-2013 פרסם מבקר המדינה את דו"ח "הטיפול בהפרעות אכילה" (מבקר המדינה, 2013), אשר סוקר את טיפול משרדי הממשלה בהפרעות אכילה בכלל, ובקרב ספורטאים וספורטאיות בפרט, ומוצא בין היתר כי:
- בתחום הטיפול בהפרעות אכילה, קיים מחסור באנשי מקצוע, נתונים , היעדר פיקוח והיעדר רגולציה מצד משרדי הבריאות והספורט.
- נכון לסוף 2012, לא קבע משרד הספורט הנחיות בנושא הפרעות האכילה, שאותן אמורים האיגודים וההתאחדויות לאמץ.
מאז דו"ח זה אשר פורסם ב2013, לא נמצאו התייחסויות נוספות. אם כן, בארץ יש לנו עוד הרבה עבודה בהעלאת המודעות בנושא.
לסיכום- המלצות מערכתיות
- העלאת המודעות! הפרעות אכילה שכיחות בהרבה משנדמה לנו. כמו כן חשוב לזכור שמרבית הפרעות האכילה בספורט אינן משתייכות לקטגוריה ספציפית כגון אנורקסיה או בולימיה. יש להעלות את המודעות באגודות הספורט, משרדי הממשלה והעמותות לתפוצת התופעה בקרב כלל הענפים, ושכיחותה הגבוהה ביחס לאוכלוסייה. ניתן לעשות זאת באמצעות הרצאות אנשי מקצוע, מפגש עם ספורטאים אשר סבלו מההפרעה, הפצת עלוני מידע , מבחני ידע לאוכ' המאמנים ועוד.
- מינוי אחראי.ת! בכל מסגרת ספורטיבית עבור חינוך ,מניעה, זיהוי מוקדם , טיפול ומענה לספורטאים.ות בסיכון.
- גיבוש תוכנית לאומית! רגולציה ופיקוח של משרדי הבריאות והספורט, על מערך הטיפול הלאומי בהפרעות אכילה, תוך ביצוע עבודת חקר ומטה.
- טיפול מערכתי! הפרעות אכילה הן מצב פסיכולוגי מורכב הדורש התערבות מוקדמת ככל הניתן. הערכה וניהול של הפרעות אכילה דורשים צוות מומחים רב- תחומי הכולל פעמים רבות רופא או פסיכיאטר, דיאטנית ופסיכולוג, כחלק מראיית הספורטאי וצרכיו בצורה הוליסטית. (Wells et al., 2020)
מקורות :
- משרד מבקר המדינה ונציבות תלונות הציבור (2013), הטיפול בהפרעות אכילה. נדלה מתוך:
- Wells, K. R., Jeacocke, N. A., Appaneal, R., Smith, H. D., Vlahovich, N., Burke, L. M., & Hughes, D. (2020). The Australian Institute of Sport (AIS) and National Eating Disorders Collaboration (NEDC) position statement on disordered eating in high performance sport. British journal of sports medicine, 54(21), 1247-1258.
- Giel, K. E., Hermann‐Werner, A., Mayer, J., Diehl, K., Schneider, S., Thiel, A., … & GOAL Study Group. (2016). Eating disorder pathology in elite adolescent athletes. International Journal of Eating Disorders, 49(6), 553-562.
- Joy, E., Kussman, A., & Nattiv, A. (2016). 2016 update on eating disorders in athletes: A comprehensive narrative review with a focus on clinical assessment and management. British journal of sports medicine, 50(3), 154-162.